כן! יש דמיון בין גרמניה של שנות השלושים לבין ישראל של היום.
צריך להודות ביושר: יש דמיון בין גרמניה של שנות השלושים לבין ישראל ועלינו גם להודות לסגן-הרמטכ"ל על שעורר את הוויכוח בתוכנו. בצדק הוא אמר ש"אין יותר קל ופשוט מהתבהמות התקרנפות והתחסדות". ואכן מאלו היו לנו מאז דבריו בשפע. וכך הובלו בסך מומחים לנאציזם, פאשיזם ואזרחות אנשי אקדמיה, מחנכים וסתם אנשי "מוסר" ו"ערכים": שמנה וסולתה של החברה הישראלית, במסע שדבריו של סגן הרמטכ"ל מתארים אותו היטב: התבהמות, התקרנפות ובעיקר התחסדות. אחד מהשיאים של המסע הזה הוא התמונה המצורפת של בן גוריון כמטיף בשער לממשלה ולחברה הנוכחית בכל הנוגע לערכים שעל החברה הישראלית לאמץ. להלן תרומתי הצנועה לדיון אודות הדימיון בין ישראל לגרמניה של שנות השלושים.
נתחיל בזה שישראל היא מדינת אפרטהייד. ולא, אינני מתכוון לשטחים או ל"כיבוש" שעליו אתם אוהבים כל כך לדבר בכדי להסתיר את ערוותה של מדינת האפרטהייד שלכם, אלא אני מתכוון למדינה שייסד בן גוריון שבערכיו אתם מתגאים כל כך: הוא זה ששם את הערבים תחת ממשל צבאי, הוא זה שכלא אותם בגטו המכונה כאן "המגזר הערבי", והוא זה שיצר את המדינה שבה זכויותיו וחובותיו של מה שאתם קוראים "אזרח" נגזרים ממוצאו ולא מאזרחותו. ובאשר ל"אהבת הזר" שאתם כל כך משתבחים בה, רק לפני זמן קצר פנה ראש האופוזיציה יצחק הרצוג לחברי מפלגתו ואמר שעליהם להשתדל לא להראות יותר מדי "אוהבי ערבים". על התבטאויות פחותות בחומרתן הושעו לאחרונה חברי פרלמנט זוטרים של מפלגת הלייבור הבריטית, אלא שבמפלגת הלייבור הישראלית זה נאמר על ידי ראש המפלגה וזה עבר ללא שום מחאה רצינית מצד חבריו ובוודאי לא הדרישה לפנות את מקומו. וכך אתם שופכים על הרצוג אש וגופרית על כך שהוא מוכן להצטרף לממשלת הימין הקיצוני "הגזענית" – אכן לימין אסור להיות גזען, רק לשמאל מותר. ואכן דבריו של הרצוג מסמנים התדרדרות חמורה, שכן עד כה לא העזתם להתבטא בצורה כל כך גלויה, אלא שאני בספק אם סגן-הרמטכ"ל כאשר הזהיר אותנו מפני ה"תופעות" הללו, התכוון גם להרצוג.
ואכן בעבר לא העזתם להתבטא בצורה כל כך גלויה, אבל היא הייתה עדיין מספיק גלויה. וכך שנים אתם מהלכים עלינו אימים באמצעות מה שאתם מכנים "הבעיה הדמוגרפית" הערבי הוא מבחינתכם "בעייה" וישראל שיש בה יותר מדי ערבים (במספר המדויק מעולם לא נקבתם) משמעותה "הרס החלום הציוני". בכל תכניות "השלום" ושרטוט הגבולות שלכם אתם משתבחים בכך שאתם "משחררים" את ישראל מכמה מאות אלפי ערבים. מזכיר משהו? אולי את "הבעיה היהודית" בגרמניה של שנות השלושים כאשר היהודי הפריע להגשמת "החלום הגרמני". וכך גם אינני מתרשם מתכניות השלום שלכם, הן אינן מודרכות על ידי "אהבת הזר", אלא מהרצון להפטר ממנו. לא אכפת לכם מה יהיה גורלם של הפלשתינאים לאחר סיום "הכיבוש", ובסתר לבכם אתם מצפים שההנהגה שלהם תעשה מה שצה"ל עושה היום, כלומר תשמור עליכם "בלי בג"ץ ובלי בצלם". בנוסף, מעולם לא פעלתם למען שילובם של הערבים בחברה הישראלית, בכדי שכל ילד ערבי בישראל יוכל להנות מכל מה שזו מציעה לילדים שלכם. הפעילים החברתיים שלכם, וגם הרדיקלים ביותר שביניהם, לא לחמו למען יוכלו ערבים לעבוד ב"תעשייה האווירית" או, רחמנא ליצלן, יגויסו לצבא הישראלי ככל אזרח. לכל היותר שאיפתכם הייתה ליצור כאן "גטו ערבי משופר", והסיסמה אותה טבעתם לגבי תושבי השטחים "אנחנו כאן והם שם" לא הייתה אלא הרחבה של היחס שלכם לערביי ישראל.
וכך גם יצרתם מערכת שלימה של "שיח-חדש" אורווליאני בכדי להסתיר את ערוותה של מדינת האפרטהייד שלכם. השארתם את המוסדות הציוניים על כנם כמכשיר להפלייתם של הערבים: את הקרן הקיימת לישראל, השייכת לכאורה ל"עם היהודי" , ולכן מוכרת קרקעות רק ליהודים. עוד לפני "הכיבוש" דברתם על "התיישבות" "פיזור אוכלוסין" והתכוונתם רק ליהודים. ואחר כך הפכתם ליותר מתוחכמים, והתחלתם לדבר על "מדינה יהודית ודמוקרטית" על בית המשפט העליון על "איזון ערכים" ואפילו על "רב תרבותיות" וכך נוצרה ישראל כמדינת אפרטהייד בחסות בית המשפט העליון.
פן אחר של מדינת האפרטהייד הישראלית הוא חוקי הנישואים שלה שנועדו בעיקרם למנוע נישואים בין בני הדתות השונות. לא בכדי אין נישואים אזרחיים בישראל. כרגיל אתם מאשימים את "הדתיים" ואת "הרבנים" או הסדרים קואליציוניים כאלה ואחרים. אבל מאז ומתמיד היה זה תירוץ קלוש, שכן בוודאי אז, בימי המדינה הבן-גוריוניסטית, כאשר ההסדרים הללו נקבעו, היו הדתיים מיעוט והשמאל שלט ללא מיצרים. אלא שמאחורי מסירת המונופול על הנישואים לרבנים והעדר נישואים אזרחיים עמדה ועומדת שאיפתה של מדינת האפרטהייד הישראלית למנוע נישואים בין יהודים ללא יהודים, ובמיוחד בין יהודים וערבים, כלומר לשמור על "טוהר הגזע". זו אינה רק השאיפה של הדתיים, אלא ואולי במיוחד של החילוניים, שכן האחרונים אינם בטוחים ביכולתם למנוע את נישואי התערובת של ילדיהם ומגייסים לשם כך את המדינה. אלו לא רק חוקי הנישואים המקשים על נישואים של יהודים עם ערבים, שכן מאחורי בידודו של המגזר הערבי וההפרדה בין יהודים וערבים בישראל עומד החשש מ"התבוללות", ואכן המסר של המדינה בעניין זה היה תמיד ברור: לא רק המדינה של נתניהו, בנט ושקד, אלא גם המדינה של בן-גוריון ושל רבין וזו העתידית, אם תהיה, של הרצוג: לא לנישואי תערובת. וכך הפכה המדינה "היהודית והדמוקרטית" למדינה המודרנית היחידה שיש לה עניין בשאלה עם מי יתחתנו אזרחיה במקרה הטוב ובמקרה הרע שמשמשת מכשיר לשמירת טוהר הגזע. מזכיר משהו? בעצם הייתה כבר מדינה מודרנית שקדמה לה בכך: גרמניה של שנות השלושים. זוכרים את "חוקי נירנברג"? נכון, זה לא בדיוק אותו הדבר, שכן היהודים עושים דברים באופן אחר, לא רק באמצעות החוק, אלא באמצעות הסדרים שמאפשרים לעקוף אותו. אבל זה מספיק נכון לפחות בכדי להוציא "כרטיס צהוב" מצידו של סגן הרמטכ"ל, אבל אני אינני חושב שבדבריו שהוא התכוון ל"תופעה" הזו.
ובאשר לעם, רוסו אמר "העם רוצה בטוב, אך לא יודע מהו טוב" – העם זקוק להדרכה. אתרע מזלו של העם הזה שזכה לאליטה שהשחיתה אותו. העם "לא הבין" את המסרים "המורכבים" של "המדינה היהודית והדמוקרטית", ואולי לא היה מוכן לקבל את מכבסת המלים שלה. ועכשיו, לאחר שהשחיתה אותו, עומדת האליטה הזאת ולועגת לו ומנאצת אותו ומשתבחת בעליונותה המוסרית לעומתו. אז, שמאל יקר, אני מציע לכם לשמוע לסגן הרמטכ"ל ולא לבחור בדרך הקלה של "התבהמות, התקרנפות והתחסדות", או בלשונה המחוספסת של השרה מירי רגב: "קאט דה בולשיט", ובפעם הבאה שאתם מסתכלים במראה ורואים בה את גרמניה של שנות השלושים זכרו שזה לא רק "הם", אלא שזה גם ובעיקר "אתם".
הבלוג של משה ברנט 